קבלת הפטר מיידי - קריטריונים

יש לציין בפתח הדברים, כי מאחר ומדובר בחוק חדש, אשר בחלקו מביא בשורה חדשה ומהפכנית (לכל הפחות במטרותיו לגבי היחיד[1]), קשה להעריך כיצד יבוא לידי ביטוי יישומו בפרקטיקה בבתי משפט שלום ורשות הגביה והאכיפה שהוסמכו זה עתה לדון ולהכריע ע”פ חוק זה.

עד לכניסת החוק החדש הפטרים היו בסמכותו הבלעדית של בית המשפט המחוזי לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש”ם-1980 ושל רשם ההוצאה לפועל לפי התיקונים 47 ו- 57 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ”ז-1967.

ע”פ החוק החדש, תאגידים יישארו להכרעתו של בית המשפט המחוזי, ואילו ענייני חדלות פירעון של יחידים וההכרעה בשאלת הסבירות לשיקום כלכלי יהיו בסמכותם של בית המשפט השלום ורשם ההוצאה לפועל, סמכות שתיקבע ע”ב סכום החוב.

חשוב לציין, כי בראיית החוק, בחינת שיקומו הכלכלי של היחיד תלוי ביכולתו לשלם את חובותיו בסבירות גבוהה, כל זאת לאחר שנתאפשר לו ע”פ סעיף 160 לחוק “דמי מחיה… לשם מחיה בכבוד“, שהקריטריונים לגביו עדיין לא נקבעו בתקנות.

במידה ויחליט רשם ההוצאה לפועל או רשם או שופט בית משפט השלום, כי היחיד הוא בר שיקום כלכלי, ייתן צו תשלומים במסגרת הצו לשיקום כלכלי בהתאם לדמי מחיה בכבוד לתקופה של 3 שנים ובסמכותו אף לקצר או להאריך בהתאם לתנאים שייווצרו במהלך תקופת התשלומים הקשורים ביכולותיו הכלכליים של החייב או בהתנהלותו.

הדרך השניה לשיקומו של היחיד עוברת דרך הפטר אשר מוציא את החייב לחיים כלכליים חדשים עם דף חלק בין אם בסיום תקופת התשלומים ובין אם באופן מיידי.

סימן ג’: הפטר לאלתר סעיף 167. (א) “בית המשפט לא יטיל על יחיד שכושר ההשתכרות שלו אינו עולה על המחיה חובת תשלומים, וייתן לו הפטר כאמור בפרק ט’: הפטר, לאלתר”.

ההערכה לגבי הפרקטיקה, באשר למתן הפטר מיידי היא, כי העניין יבוצע בזהירות הרבה המתבקשת.

למרות השאלות הרבות העולות כאשר מנסים להעריך איך יתפרש החוק בפרקטיקה, עדיין ניתן לומר בביטחון כי הדרך לשיקומו הכלכלי של היחיד יעיל יותר מבחינה דיונית, קצרה יותר בזמן וזולה יותר לכל העוסקים והנוגעים בההליך.

[1] יחיד- שאיננו גוף שהתאגד ונרשם ברשם החברות או העמותות וכו’